רשב"ם על פסחים קט״ז

1 אף כאן בפרוסה - לברך על אכילת מצה ושתי שלימות מייתינן משום המוציא דלא גרע משאר ימים טובים שצריך לבצוע על שתי ככרות ובוצע מאחת מהשלימות:

2 דרכו של עני הוא מסיק ואשתו אופה - ונותנו מיד לתנור כשנגמר היסקו שירא שמא יצטנן התנור קודם שיזדמן עוסקין שניהם זה בהיסק התנור וזו בעיסה אף כאן הוא מסיק ואשתו אופה כדי שלא תחמיץ:

3 משום קפא - שרף החזרת קשה הוא והרי הוא כארס:

4 קפא דחסא - מי שאכל חזרת וחלה בשביל הקפא יאכל צנון וירפא:

5 קפא דחמא כרתי - מי שאכל צנון וקשה לו יאכל כרתי כרישים:

6 חמימי - ישתה מים חמין:

7 קפא דכולהו חמימי - ארס של כל הירקות מים חמין רפואה להם:

8 לסמוכיה - לכתוש בו ירקות הרבה כדי שיהא עבה:

9 וצריך לקהוייה - להטיל בו תפוחין דאית ביה קיוהא זכר לתפוח וצריך לסמוכיה זכר לטיט:

10 זכר לתפוח - במסכת סוטה דף יא: שהיו יולדות שם בניהם בלא עצב שלא יכירו בהן מצריים דכתיב תחת התפוח עוררתיך שיר ח:

11 תגרי חרך - כמו מציץ מן החרכים שם ב חנוונים היושבים אצל חנויותיהן ומוכרין:

12 תבלין - בשמים שמטילין בחרוסת זכר לתבן וחרס שכותשין בו הדק זכר לטיט:

13 מתני' וכאן הבן שואל את אביו - כאן במזיגת כוס שני הבן שואל את אביו אם הוא חכם מה נשתנה עכשיו שמוזגין כוס שני קודם אכילה ורבינו קבל מרבו ר' יעקב בן יקר וכן הבן שואל כמו כן בנות צלפחד במדבר כ״ז:ז׳ כלומר דין הוא שיהא שואל במזיגת כוס שני מה נשתנה:

14 הלילה הזה כולו צלי - בזמן שבית המקדש קיים היה שואל כן:

15 מטבילין פעם אחת - טיבול ירקות בתוך הסעודה ובגמרא פריך לה:

16 שתי פעמים - טיבול ראשון דשאר ירקות וטיבול שני דמרור:

17 ולפי דעתו של בן אביו מלמדו - אם מבין הרבה יפרש הכל:

18 מתחיל בגנות - מפרש בגמרא:

19 גמ' אטו כל יומי לא סגיא דלא מטבלינן - דקתני שבכל הלילות אין אנו מטבילין פעם אחת אבל אשבכל הלילות אנו אוכלין שאר ירקות ליכא למיפרך הכי דהתם ה"ק בכל הלילות אין אנו מחזרין אחר מרור:

20 חיובא לדרדקי - בתמיה הא משום הכירא דתינוקות כדי שישאלו קעבדינן:

21 אלא אמר רב ספרא כו' - מהכא שמעינן דהכי אית לן למימר שבכל הלילות אין אנו מטבילין אפילו פעם אחת והאומר אין אנו חייבין לטבל שיבוש הוא בידו:

22 פתח ואמר - לאחר שאילת הבן התחיל לומר עבדים היינו וגומר הגדה בשבח והודאה כלומר כן עשה לנו הקב"ה שהיינו עבדים והוציאנו משם:

23 מתני' שלשה דברים הללו. שלא פירש שפירש טעמן:

24 הללויה - תיבה אחת היא כמו הילול כגון תחתיה הגזרה והבניה יחזקאל מ״א:י״ג וכמו כן כסיה:

25 בהודאה - הודו לה' כי טוב:

26 מתני' וחותם בגאולה - מסיים את ההגדה בברכת גאולה והשתא לא מפרש היאך מברכין אותה ולקמן פליגי בה רבי טרפון ורבי עקיבא בההיא ברכה דלרבי טרפון פותח בברוך ואינו חותם בברוך מידי דהוה אברכת פירות וברכת המצות דכולה הודאה היא ולר' עקיבא חותם בה נמי בברוך לפי שמוסיף בה דברי ריצוי ובקשה:

27 כן יגיענו וגו' - והיינו דעבדינן כר״ע מחבירו ות״ק דקאמר וחותם בגאולה אינו תנא שלישי דא״כ אמאי עבדינן כר״ע הואיל ורבנן פליגי עליה הא אין הלכה כר״ע מחביריו והא דקאמר ת״ק וחותם בגאולה ד״ה היא ולא בא למעט מילתייהו דר״ט ור״ע אלא לאשמעינן שמסיימין בברכת גאולה דלא תימא אין מברכין כלל בסיום הגדה כי אם ברכת היין לבד על הכוס השני וראיה לדבר במסכת כתובות בפרק אע״פ כתובות דף נז. דאיכא נמי פלוגתייהו דר' טרפון ור״ע כה״ג דפליגי בסתם משנה דתנן הגיע זמן ולא נישאו אוכלת משלו ואוכלת בתרומה ר' טרפון אומר נותנין לה הכל תרומה ר״ע אומר מחצה חולין ומחצה תרומה וכי היכי דפליגי התם ר״ט ור״ע בפירושא דאוכלת בתרומה ולאו תלתא תנאי הוו הכי נמי פליגי תרוייהו הכא בפירושא וחותם בגאולה ולאו תלתא תנאי הוו שהתנא סתם דבריו בין הכא בין בכתובות והדר מפרש לה בפלוגתא דר״ט ור״ע וחותם דתנא קמא סיום בעלמא ואינו חותם דר״ט חתימת סוף ברכה היא:

28 אחת - כלומר תיבה אחת היא ואין התיבה נחלקת לשנים:

29 גמ' צריך שיאמר - פסוק זה ואותנו הוציא משם שצריך להראות את עצמו כאילו יצא משם שאף אותנו גאל הקב"ה

30 צריך להגביה - כשאומר מצה זו שאנו אוכלין מרור זה שאנו אוכלין כדי להראותן למסובים ותחבב מצוה בעיניהן וכן בתשובת הגאונים דהא דאמר צריך להגביה היינו במצ' זו דאגדת':

31 בשר - של מיני תבשילין אין צריך להגביה כשהן אומרים פסח שהיו אבותינו אוכלין ולא יגביה הבשר שהוא זכר לפסח:

32 ה"ג בשר אין צריך להגביה ולא עוד אלא שנראה כמקדיש בהמתו - אין צריך להגביה דהא לא מצי למימר פסח זה ולא עוד אלא אם היה מגביהו נראה כמי שמקדיש בהמתו מחיים לפסח:

33 פרט לסומין - מדכתיב זה משמע שיכירוהו בראיית העין: רב ששת ורב יוסף מאורי עינים הוו:

34 קסברי רבנן - רב ששת ורב יוסף

35 רב אחא בר יעקב הוא דאמר - בסופא דהאי פירקא דף קכ. אחד זה ואחד זה מדרבנן:

36 כעין דאורייתא תקון - וכשם שבזמן שבית המקדש קיים פטור השתא נמי פטור ואינו מוציא אחרים ידי חובתן:

37 לרב מאי - מפליג פליג או אוסופי מוסיף אבל רבה פשיטא דפליג מדקאמר בלבד:

38 בעבור מצה ומרור הוא דאתא - לכך אני אוכל מצה ומרור זכר למה שעשו לי בצאתי ממצרים ורב ששת ורב יוסף גזירה שוה לא גמרי: